יתרונות הניטור האנושי על פני אמצעים אלקטרוניים
מגמת השתלטות הטכנולוגיה ניכרת כיום בכל פינה, מדובר באינספור אביזרים וטכנולוגיות שנועדו לשדרג, לכאורה, כל תחום בחיינו. ואולם, האם הטכנולוגיה היא באמת המענה המושלם לכל קושי ובעיה? האם היינו רוצים שאמצעים אלקטרוניים יחליפו גם את הרופא במרפאה, את המורה בכיתה ואת הפקיד בבנק? ומה עם המגע האנושי ויכולת ההבחנה הייחודית של בני אדם? האם הטכנולוגיה משאירה מקום כלשהו למיומנות מקצועית אינטואיטיבית, לאומנות, אפילו לגאונות האנושית?
האמצעים האלקטרוניים למניעת האסונות בכבישים הפכו לתעשייה ענקית שמגלגלת מיליארדים ברחבי העולם. המערכות האלקטרוניות בתחום זה מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
מערכות המתעדות את התנהגות הנהג (טכוגרף וכו').
מערכות המתריעות על סכנה (מוביל איי, איווקס וכו')
מערכות המשתלטות על כלי הרכב למניעת תאונה בזמן אמת (ABS וכו').
אף שבכלי הרכב החדשים מותקנים חלק מהאמצעים מראש, נמכרות רוב המערכות כתוספות שבעל הרכב או החברה נאלצים לרכוש. המחיר מתחלק בין העלות לקניית המוצר, והתשלום החודשי. כשבסך הכל מדובר בעלות הנעה כיום בין מאות לאלפי שקלים.
לדעתי, אין ספק בכך שיש הצדקה לשילוב מערכות אלקטרוניות שתכליתן מניעת אסונות בכבישים, תהא עלותן אשר תהא. אין ספק, כי אין זה רק רצוי אלא אף מחובתו של מנהל צי משאיות או אוטובוסים, שעלותם יכולה להגיע למיליוני שקלים, והמסה שלהם יכולה להפוך כל התנגשות לאירוע חמור שנזק רב לחיי אדם ורכוש בצדו, להתקין מערכת הכוללת איכון ושליטה מרחוק בכלי הרכב. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שעלותן הגבוהה של מערכות אלקטרוניות להתראה, בקרה, שליטה, ולימוד דפוסי הנהיגה של הנהג, מונעת מרבים, חברות ואנשים פרטיים כאחד, לרכוש ולהתקין אותן. יתר על כן, אין כיום מערכת אחת פשוטה וזולה המשלבת את כל הדברים שקיימים היום בתחום זה בשוק.
בשונה ממוצרי בטיחות מודרניים ויקרים יחסית, שיטת "איך אני נוהג?" מאפשרת ניטור כלי רכב ונהגים בכל שעות היום והלילה, מבלי שיהיה צורך ברכישת "קופסה" אלקטרונית כל שהיא או בהתקנה על הרכב. השיטה הוכנסה לארץ בשנת 2003 על ידי חברת תנועה נט, וניתן לראותה כיום על מאות אלפי כלי רכב בישראל. משרד התחבורה הוציא לגביה הוראת נוהל לציי רכב בשם "נוהל 6".
לשם השוואה, מערכות אלקטרוניות המחייבות רכישה והתקנה, נמצאות על חלק מבוטל בלבד של כלי הרכב בישראל ובעולם (וזאת, כאמור, בשל עלותן), בעוד מאות חברות בישראל כבר הדביקו את מדבקת "איך הנהיגה שלי?" על כל כלי הרכב שלהן. חלק מאותן חברות מבצעות את נוהל 6 בצורה עצמאית וחלקן במיקור חוץ עם תנועה נט או חברה אחרת.
היתרונות של שיטת הדיווח האנושי על פני האמצעים האלקטרוניים, באים לידי ביטוי לא רק בעלויות כי אם בראש ובראשונה במגוון האירועים והחריגות הייחודיות שהיא מנטרת.
השוואת יכולות הניטור של "נוהל "6 לעומת מערכות אלקטרוניות המחייבות התקנה על כלי הרכב
ניטור אלקטרוני ברכב
מוקד נוהל 6
עברה - תקלה - מחמאה
מנוטר - עם אימות אלקטרוני
מתקבל - ללא אימות אלקטרוני
מהירות הנסיעה
מנוטר - עם אימות אלקטרוני
מתקבל - ללא אימות אלקטרוני
מיקום בזמן אמת
מנוטר - עם אימות אלקטרוני
מתקבל - ללא אימות אלקטרוני
בלימות/האצות
מנוטר - עם אימות אלקטרוני
מתקבל - ללא אימות אלקטרוני
הפניות הגה חריגות
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
מחמאה על זהירות והתחשבות
מנוטר ומדווח בחלק מהמקרים
מתקבל ומדווח בזמן אמת
נורת ברקס שרופה וכו'
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
ילד שהושאר ברכב ונמצא בסיכון
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
מעבר ברמזור אדום
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
עקיפה על השול
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
עקיפה בקו לבן רצוף
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
תאונת פגע וברח
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
נסיעה איטית על המסלול המהיר
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
נסיעה ישר מנתיב שמחייב פניה
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
אי-מתן זכות קדימה בצומת
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
אי-מתן זכות קדימה בכיכר
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
אי-עצירה בתמרור עצור
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
השלכת פסולת מהרכב (סיגריה)
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
חניה במקום אסור
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
אלימות כלפי נהג אחר
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
נוסעים (ילדים) לא חגורים!
לא מנוטר
מתקבל ומדווח בזמן אמת
פליטת עשן שחור ומזהם
רשימת התקלות, העבירות והסיכונים המובאת בטבלה זו (וזו היא רשימה חלקית בלבד), ממחישה בצורה ברורה ופשוטה, את היתרון הקיים בשלב זה לדיווחים אשר מתקבלים מנהגים בכביש, על פני הניטור האלקטרוני – לא רק משום שהדיווח למוקד הוא טוב יותר, אלא גם מפני שהוא זמין וזול בשימוש. לצורך השוואה, אילו ביקשנו לדעת בצורה אלקטרונית בכל פעם שכלי רכב נמנע מעצירה ליד תמרור עצור, היינו נדרשים לבצע התקנה של חיישנים (סנסורים) ליד כל תמרור בפריסה ארצית. אולי בעתיד פרויקט מסוג זה יהיה אפשרי, אולם בשלב זה מונעת העלות אפילו את המחשבה על התקנה ופיקוח בסדר גודל שכזה.
לעומת זאת, כלי רכב נמצאים בכבישים בזמינות גבוהה, ובמיוחד בישראל שבה הצפיפות בכבישים רק הולכת וגדלה. המודעות לנושא תאונות הדרכים בישראל גבוהה מאד ונהגים רבים מדווחים למוקדי נוהל 6 על אירועים חריגים, החל מנהיגה מסוכנת ועד תקלות טכניות בכלי הרכב. שיטת "איך הנהיגה שלי? - "נוהל 6" איננה עולה דבר לאוצר המדינה, נהפוך הוא, השיטה חוסכת כסף ומונעת בזבוז. יותר מכך, נהגים אשר משתתפים בתכנית ומשנים את התנהגותם לטובה, הם גם נהגים שצורכים פחות דלק ומזהמים פחות את הסביבה. בנוסף, חשוב להדגיש את יכולת ההבחנה והשיפוט האנושי לעומת האמצעים האלקטרוניים. לדוגמה, נהגים מסוגלים לראות ולדווח על נהג רדום או שיכור מהר יותר מכל חיישן. נהג שיכור שנוסע במהירות נמוכה יחסית (רוב מי שהפריזו בשתייה מודעים למצבם ואינם ממהרים בנסיעה) וסוטה מדי פעם מהנתיב, איננו מסוג הדברים שחיישנים מסוגלים להבחין בו בקלות.
על מנת להגיע לתוצאות משמעותיות של שינוי דפוסי הנהיגה ומניעת תאונות הדרכים, יש צורך דחוף בביצוע מקצועי של השיטה, ואין שום דרך להגיע לאותן התוצאות בעזרת ביצוע חובבני.
ביצוע אופטימלי של שיטת "איך אני נוהג" כולל:
מוקד מקצועי לדיווח בכל שעות היממה.
גישה ישירה ומהירה למוקדן - ללא נתב שיחות.
תסריט שיחה קבוע ושימוש במאגר נתונים במוקד.
מספר מקוצר (1234*) להקלת החיוג בנסיעה.
תוכנה מקצועית לתיעוד, ניתוח ומעקב אחר הטיפול בדיווחים.
איסור השימוש במדבקות שקופות.
שימוש בגופנים בולטים שנראים ממרחק 10 מ' לפחות.
שקיפות ופיקוח ממשלתי על הביצוע, דרך האינטרנט.
הסחת הדעת והסיכון למדווחים
אנשי מקצוע מעלים לעתים קרובות את החשש משימוש בטלפון בזמן הנהיגה, ואמנם יש לכך סיבה טובה, לעניות דעתי. לא ניתן להתעלם ממחקרים המצביעים על כך ששימוש בטלפון בזמן הנהיגה עשוי לגרום להסחת הדעת. ואולם בפועל, מאז כניסתה של השיטה בשנת 2003 לישראל, נמסרו כבר מאות אלפי דיווחים, וזאת מבלי שהיינו עדים לגל של תאונות הקשור במסירת דיווחים אלו. נהפוך הוא: כמות התאונות ירדה. בתחילת 2003 היו על כבישי ישראל כמיליון כלי רכב ועד סוף 2011 נוספו יותר ממיליון וחצי כלי רכב לכבישים העמוסים. באותן שנים ממש התחולל בישראל כמו בכל העולם הגידול הענק בטלפונים סלולריים ולרובם של הנהגים יש טלפון, והם אף מרבים להשתמש בו בלא קשר לנוהל 6 או למסירת דיווחים על נהגים אחרים. ישנה סבירות גבוהה, שלמרות השימוש בטלפון בזמן הנהיגה, רוב המדווחים מגלים אחריות אישית ומשתדלים להימנע מסיכונים מיותרים. במוקד תנועה נט התקבלו מאז תחילת השירות עשרות אלפי דיווחים ורבים מהם הצילו חיים, וזאת בזמן אמת! התקבלו דיווחים על ילדים שהושארו ברכב בחמסין, על נהגים שיכורים, אוטובוסים ומשאיות שחצו רמזורים אדומים, ועוד רבים מאד.
אין ספק שכניסת תקנה אשר תחייב שימוש במספר מקוצר ושימוש במוקד מהיר (ראה ביצוע אופטימלי של השיטה) תפחית מאד את הסיכון למדווחים. בנוסף, יש מקום שהרשות הלאומית ומשרד התחבורה יוציאו המלצות מפורשות לציבור כיצד ומתי ניתן לדווח בסיכון נמוך.
המלצות לדוגמה - איך להמנע מסיכון בזמן דיווח למוקד:
א. בקש מהנוסע על ידך לדווח.
ב. אל תנהל מרדפים ואל תיקח סיכונים מיותרים.
ג. זכור שנהג מסוכן מתנהג כך בצורה עקבית ולכן אנשים נוספים ידווחו עליו.
ד. דווח למשיבון שלך ושלוף את הפרטים לאחר שתסיים את הנסיעה.
עלות מול תועלת ברמה הלאומית
החיסכון הניכר בעלויות למדינה צריך גם הוא להילקח בחשבון. בהשוואה, כדי להגדיל את האכיפה המשטרתית בכל כבישי הארץ עלינו להיות מוכנים להקצות מאות מליוני שקלים בשנה לצורך ציוד ושוטרים. לעומת זאת, השימוש במוקדים לדיווח על נהגים איננו כרוך בשום עלות לאוצר המדינה. בעבר עלתה יוזמה לניהול מוקדי הדיווח על ידי המדינה, אך היא נתקלה בהתנגדות וירדה מהפרק בשל עלותה הגבוהה ובזבוז המשאבים הציבוריים הכרוכים בכך. כיום מוצע השירות על ידי ספקים בעלות זניחה של 1 - 3 שקלים לחודש. השירות של תנועה נט כולל מוקד סביב השעון, מספר מקוצר ומערכת תוכנה ייעודית שמתעדת את הדיווחים ושולחת אותם בזמן אמת אל הלקוחות.
האם אנשים באמת מדווחים?
לא פעם נשאלת השאלה – האם האזרחים אכן מתגייסים ומדווחים? לשמחתנו ולהפתעת רבים, ההיענות, והאכפתיות וריבוי גילויי האזרחות הטובה של הישראלים הם מדהימים. מוקדי נוהל 6 בישראל מקבלים כיום מאות קריאות מדי יום. נהגים מסוכנים נקראים לסדר וחיי רבים ניצלים הודות לשיטה.
מסקר, שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור עמותת אור ירוק בדצמבר 2010, עולה, כי הציבור תומך בצורה גורפת בשיטה ורובו ככולו סמוך ובטוח כי יש לעגנה בחוק. הדוח מצין גם כי 70% שמעו על הנוהל אולם רק "מיעוט קטן" של 10% התקשרו לדווח על עברות תנועה. לכאורה, אחוז המדווחים הוא אמנם קטן, אך אם לוקחים בחשבון את מספר כלי הרכב הנעים כיום בכבישי הארץ (כ-2.5 מיליון), או אז כמות המדווחים הפוטנציאליים עומד על 250,000 והם נמצאים בכל כביש רחוב או סימטה, בכל מזג אוויר ובכל שעה. וזאת, יצוין, מבלי שניתן עד כה כל עידוד תקשורתי או הסברה!. זהו מספר עצום של אנשים בעלי רצון טוב ונכונות למעורבות.
לצורך השוואה, כמה נידות של משטרת התנועה פרוסות ברגע זה ממש לאורך המדינה?
התשובה: פחות ממאה!
וכמה עולה הפעלת שיטת "איך הנהיגה שלי" למדינה? – התשובה: אפס שקלים.
האם לא הגיעה, אם כן, העת שהמדינה תחייב מימוש טוב ונכון, ובעקר יעיל, של השיטה?
אני סבור שהתשובה היא חד משמעית וברורה: הגיע הזמן ואין שום סיבה להשתהות.
מאת דורון רגב, מנכ"ל תנועה נט